יום שישי, נובמבר 21, 2008

היי און גסולין

המשבר הפיננסי כפה על חברות היי-טק רבות – גדולות כקטנות - לקצץ באופן משמעותי בהוצאותיהן. הכסף ימשיך להתייקר ומי שלא יקצץ עכשיו לא יצליח לשרוד – זו הדעה הרווחת. בחברות שהמשאב העיקרי שלהן הוא אנשים, וההוצאה השוטפת הכבדה ביותר שלהן היא שכר, הדרך המהירה והיעילה ביותר לקצץ היא פיטורים: פטר עשרה אחוזים מהעובדים ותחסוך עשרה אחוזים מההוצאות השוטפות בקירוב. עבור חלק מהחברות המשבר הוא תירוץ מצויין לפטר את מי שאין עוד חפצים בשירותיו אך לא היה נעים לפטר אחרת. עבור אחרות פיטורים הן רע הכרחי. לדעתי, לפני שיוצאות חברות הטכנולוגיה במחול אחרון ופרידה, ראוי לקצץ קיצוץ רוחבי בין כל העובדים, שיחסוך אמנם מעט יחסית, אך יועיל הרבה.

במשך השנים השתרש הנוהג שחברות היי-טק מעניקות לעובדיהן כהטבה רכב חכור. מקורו של הנוהג בכלל המיסוי שאפשר להצמיד לעובד רכב לשימושו בתמורה למס נמוך יחסית. הייתה זו בעצם מעין-פרצה שאפשרה להעניק לעובדים הטבה שמוסתה בשיעור נמוך בהרבה משיעור המס השולי החל עליהם, ובכך לחסוך מס הכנסה. בשנים האחרונות הועלה שווי השימוש ברכב למס על מנת שישקף טוב יותר את שווי ההטבה. למרות העלאת השווי, הנוהג לפיו עובדי היי-טק מקבלים רכב חכור נותר על כנו.

לפי ההסדר הנפוץ בין העובדים לחברות ההיי-טק, העובד משלם את דמי חכירת הרכב (לפי סוג הרכב בו בחר) מתוך שכרו ברוטו ונושא במס החל על השימוש ברכב. בכך הוא מקבל לידיו רכב ללא כל הוצאה נוספת או טרחה הכרוכה בטיפול בו. דמי החכירה מפנימים בדרך כלל את כל ההוצאות הנלוות לשימוש ברכב למעט דלק, ובעלות הדלק – כך נהוג – נושאת החברה. זהו בעיני אתר הכרחי לצמצום.

ההשתתפות בעלות הדלק לעיתים קרובות אינה מוגבלת בסכום. החברה מזרימה דלק למיכל המכונית של העובד בשיטת "שרוף כפי יכולתך". לפיכך, רבים מהמחזיקים במכוניות ליסינג לא יחשבו פעמיים לפני "קפיצה לאילת" או לפני כל נסיעה מיותרת. מי שלא נושא במלוא עלות פעילותו לעולם לא יפעל בצורה יעילה. כך מבוזבז משאב יקר (נפט) ונוצר זיהום אוויר שלא לצורך. יתרה מכך, חברות ההיי-טק נותנות לעובדים תמריץ לנסוע במכונית ולא בתחבורה ציבורית או ברכיבה על אופניים: עובדים שבוחרים לוותר על מכונית חכורה לא מקבלים כתוספת למשכורתם את עלות הטבת-הדלק לחברה - עלות שממילא נכונה החברה להוציא עבור העובד. משכך, שני עובדים שנהנים מתנאים העסקה זהים – עובד שיבחר לממש את הטבת הרכב החכור יקבל יותר מרעהו שיוותר עליה.

אין כל סיבה שחברות היי-טק יצרו כשל שוק בהיקף השימוש בתחבורה פרטית ובהיקף צריכת הדלק. אכן, עסקת החבילה של רכב-חכור צריכה לכלול הקצבה מסוימת של דלק, שהרי העובד נושא בתשלום המס על שווי השימוש ברכב. אולם מכאן ועד עסקה של "דלק כפי יכולתך" רחוקה הדרך. ראוי שחברות ההיי-טק יקציבו לכל עובד מכסה חודשית מסוימת, 150 ליטרים בחודש למשל, שמעליה יצטרך העובד לשאת בעלות הדלק, ואם לא ינצל אותה במלואה או יוותר מראש על הטבת הרכב החכור, יקבל את השווי שלא נוצל בתוספת כסף למשכורתו. אם איכות הסביבה לא הייתה סיבה מספיק טובה לכך, הצורך להדק חגורה עכשיו בהחלט יכול להוות תירוץ.