המתמחה

לשכת עורכי הדין אמונה על בחינת מתמחים והסמכתם כעורכי דין. בחינות הלשכה אינן מאורע זניח. ככל בחינה גדולה הן יוצרות מתח וחשש, ואי-עמידה בהן עשויה לפגוע פגיעה ממשית ביכולתו של הנבחן להתפרנס ממקצועו, לצד התחושות הקשות שמלווה כל כישלון. משכך, אין זה מפתיע שסביב הבחינות קמה תעשייה ל"הכנה לבחינות". עד לפני מספר שנים נשלטה תעשיית ההכנה לבחינות הלשכה על-ידי חברת מחשבות. אולם, בשנים האחרונות קמו למחשבות מספר מתחרים. אחד מהם הוא ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, שמפיקה מערך הכנה לבחינות הלשכה תחת המותג "המתמחה". בימים האחרונים, לאחר סיום בחינות הלשכה של מועד ספטמבר 2009, מתפאר "המתמחה" בכך שהמתמחים שהתכוננו לבחינה באמצעות חומרי ההכנה שלו השיגו תוצאות טובות באופן מובהק בהשוואה ללקוחותיהן של חברות אחרות. בבחינות קודמות אף התפאר "המתמחה" שלקוחותיו נהנו מ"שאלות מתנה" - שאלות שהועברו להם לפני הבחינה והופיעו בבחינה.

ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין נמצאת בבעלות לשכת עורכי הדין. ישנו טעם לפגם ברור, אף אם רק בבחינת מראית עין, בכך שארגון שאמון על בחינות שוויוניות וטהורות מפיק רווחים מהכנת חומרי הכנה לבחינות, שנמכרים תמורת סכומים ניכרים ואינם ניתנים לכל הנבחנים. ראוי לה ללשכת עורכי הדין שתחדל לאלתר מליטול חלק בתעשיית ההכנה לבחינות הלשכה, ותספק במילוי התפקיד שנמסר לה בחוק - עריכת בחינות הוגנות וראויות.

יהיה בסדר?

"עכשיו קצת קשה לראות את זה, אבל בסוף יהיה בסדר" – זוהי הסיסמא שמובילה את מסע הפרסום הנוכחי של בנק לאומי. כף היד המנחמת של הבנק נראית מבעד למילים האלה כה רכה וידידותית, עד שאפשר לחשוב לרגע שחבר קרוב או בן משפחה עומד מאחוריה. ההסבר באינטרנט ממשיך את הנרטיב: "המצב קצת קשה? לאומי מציע לך הלוואת דיגיטל עד 80,000 ש"ח, לכל מטרה שתרצה, ללא ערבים, ללא בטחונות...". הנה: הבנק סומך עליך ומאמין בך - אל תדאג – האמן גם אתה בעצמך.

ומה אם לא יהיה בסדר?

בשנה האחרונה הזדמן לי לפגוש כמה אנשים שחשבו שיהיה בסדר. יכול להיות שהם הרגישו, כפי שהסביר לנו מסע הפרסום הקודם של בנק לאומי, שקצת כסף יכול לעשות אותם יותר מאושרים. הם החליפו את הטלויזיה, נסעו לחו"ל, ריהטו את הסלון, דיברו יותר בטלפון, ועמדו בקושי בתשלומי ההלוואה. התשלומים שלא נפרעו בזמן הלכו ותפחו. מכתבים אדומים החלו להגיע, ועימם נוספו על החוב מיני הוצאות ועלויות מנופחות. שקל הפך לשניים, כתאים סרטניים שנחלקים במהירות. אלה שנדרשו להביא ערבים, איבדו חברים ובני משפחה, ואלה שלא נדרשו להבטיח את ההתחייבות, מצאו את עצמם מגיעים להסדר תשלומים בהוצאה לפועל שלא יאפשר להם לעולם להגיע לכיסוי קרן החוב. כשהעניינים משתבשים, גם החיוך החברי של הבנק לא נראה עוד. חומה בצורה של עורכי דין שמדברים במילים מפולפלות עומדת כחיץ בין החייבים לבין מי שהיה עד לפני רגע החבר הטוב ביותר שלהם.

מסעות הפרסום של בנק לאומי נטועים היטב בתרבותנו. האושר הגדול שיביא עימו רק עוד קצת כסף הוא הכוח המניע של הקפיטליזם. צריכה מוגזמת וגלגול עלויותיה לעתיד, הם אחד מהגורמים המובהקים לשברו של החלום שבעטיו מושלכים מאות אלפי אמריקאים מבתיהם ונותרים חסרי כל, וישראלים רבים מפוטרים ממקום עבודתם.

לצד הרוח הקפיטליסטית נתברכה ישראל באתוס נוסף – תרבות ה"סמוך". באחד מנאומיו הגדולים אמר יצחק רבין ז"ל: "ה'יהיה בסדר' מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה'יהיה בסדר', אותה טפיחת כתף חברמנית, אותה קריצת עין, אותו 'סמוך עלי' הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה... אנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש'יהיה בסדר' פירושו שהרבה מאוד לא בסדר". כשבנק לאומי לא דורש כל בטוחה להבטחת ההלוואה, ולא מוודא שחייו של הלווה לא יהפכו כתוצאה ממנה לסיוט, הרבה מאוד לא בסדר. אם "עכשיו קצת קשה לראות את זה", יכול להיות שאין כל קרקע יציבה באופק, והאופטימיות המשדלת אינה אלא מקסם שווא. דבר אינו עומד מאחורי אותו "יהיה בסדר" של בנק לאומי - שיהיה הראשון להתנכר כשהדברים ישתבשו.

האם כתוצאה מההבלים המתוקים האלה יותר אנשים נוטלים הלוואות? בבנק לאומי בוודאי חושבים כך. הרווח שמסע הפרסום צפוי להניב לבנק אמור בוודאי, לכל הפחות, לעלות על עלותו - כשני מליון דולר. זוהי הראיה הטובה ביותר לכך שהגיעה העת לרגולציה של פרסומות להלוואות.