תעלת השלום

ידיעה קטנה ב"הארץ" של סוף-השבוע מספרת שבעוד כשלושה שבועות צפוי נשיא צרפת, מלווה באשתו הבולטת ובפמליה גדולה, לקפוץ לביקור קצר במזרח התיכון כדי לדרוש בשלומו של ידידו, שמעון פרס. השניים, כך כתוב בידיעה, ידלגו יחדיו לממלכת ירדן השכנה, ויחד עם מלך ירדן יחנכו את פרויקט "תעלת השלום" לחיבור הים האדום וים המלח.
חזון "תעלת השלום", גלגולו הנוכחי של פרויקט "תעלת הימים", נישא על-ידי שמעון פרס מזה שנים רבות, בעוצמות שונות. אל היוזמה הצטרף בשנים האחרונות איש העסקים יצחק תשובה. תשובה איגד סביבו, כך דיווחו העיתונים לפני כשבוע, שורה של אנשי עסקים שהסכימו להשקיע בפרויקט. רשימת השמות אינה מפתיעה. זוהי אותה חבורה קטנה של אוליגרכים-תוצרת-ישראל שכל תזוזה שלנו בחיי היום-יום – קנייה בסופרמרקט, תדלוק המכונית, שיחה בטלפון וכו' – מעבירה כסף לכיסם. הללו רוצים - ובדומה לכל פרה חולבת אחרת שהצמיחה הארץ, בוודאי גם יקבלו – נתח מהרווחים האדירים שהם צופים שיניב הפרויקט. רצונם להניע את הפרויקט ברור מאליו. גם רצונה של שורה ארוכה של אנשי ציבור לכהן במועצת-חכמי-תעלת-הימים ולהתמקם קרוב לשפת-התעלה, מובן היטב. מנקודת מבטם של אלה, רשויות המדינה, "הבירוקרטיה", בוודאי אינן אלא בלם שערורייתי שמרחיק את העתיד הטוב.
אלא ששמעון פרס כבר לימדנו היטב שחזון לחוד ומציאות לחוד. בהחלט ייתכן שתעלת הימים תהיה הצלחה כלכלית כבירה, שתצדיק את שילוש מספר חדרי המלון בארץ, תאפשר ייצור אנרגיה ירוקה ומים חיים, תציל את ים המלח הגווע, תביא שגשוג אל המדבר ושלום אל המזרח התיכון. אולם, מכיוון שבינתיים כל אלה הן סיסמאות שלא מגובות בעובדות, בסקרים ובמחקרים, באותה מידה ייתכן גם ההפך. התערבות כירורגית בבטן כדור הארץ איננה עניין של מה בכך. האם יהיה זה בטוח לשלב את האקולוגיה של ים-סוף עם זו של ים המלח? האם יסבול השבר הסורי-אפריקאי חפירת תעלה בליבו? האם יבואו המוני תיירים למזרח התיכון כדי לטבול רגליים במימי התעלה, כשמהטלוויזיה בסלונם נראה האזור כשדה קרב מסוכן? האם אזרחי מדינת ישראל בכלל רוצים שהזמן של המנהיגים והכסף של המדינה יוקדשו לתעלה כזו?
נטייתו של הנשיא לקשור בין פרויקטים לאומיים לבין אנשי-עסקים פרטיים נראית עלובה ומגוחכת. התחושה שדוד שלדון מימן לנו מסיבה שלא יכולנו להרשות לעצמנו, מעוררת חוסר נוחות. האם גם המדינה לקתה בתסמונת של חיים ברמה שהיא אינה יכולה להרשות לעצמה? ולאיזו תמורה יצפו הדודים שיקנו לנו את התעלה? האם גם הם יסתפקו אך במושב בשורה הראשונה ובהזדמנות להם ולנשותיהם זהובות השיער ללהג על בימת הנשיאים בזמן צפיית-שיא? היכן יהיו כל אותם אוליגרכים אם הפרויקט יקרוס? אם המדינה אינה יכולה לממן את החפירה בעצמה, האם היא תוכל לממן את החילוץ מהבוץ?
מעורבותן של כל רשויות המדינה – המחוקקת, השופטת והמבצעת – אמורה להבטיח, עד כמה שניתן, שפרויקטי ענק מעין אלה ייעשו במקצועיות, באחריות ובשיקול דעת. היא שומרת על השוויון וההגינות בחלוקת פירות הארץ, כדי שכל אזרחי המדינה יוכלו ליהנות מהם, וכדי שעוד נערים ונערות חסרי-כל, מבריקים ושאפתנים, יוכל לצאת מגדרם ולספר סיפור חיים דומה לזה שסיפר יצחק תשובה. אכן, רשויות המדינה נעות לאט. יש לכך סיבות טובות וסיבות רעות. אך ככל שמדובר בפרויקט כל כך קיצוני, שעלול לשנות את פני המזרח התיכון יותר מהחזרת הגולן או מהקמת מדינה פלשתינאית, יש בכך היגיון. המתן קצת, מר פרס, לפני שאתה רותם את העגלה לסוסים. וודא שיש בידיך מפה ומצפן ושצפית למרחק כדי לתכנן היטב את הדרך בה אתה עומד ללכת.